לימוד כישורים חברתיים רגשיים חלק 3 – שליטה בכעס

פוסט זה הוא המשך לסדרת פוסטים קודמים

לימוד כישורים חברתיים רגשיים חלק 1

לימוד כישורים חברתיים רגשיים חלק 2 – שליטה בכעס

לאחר שהגענו לשלב שהילד יודע מה הוא מרגיש, ויודע שיש לכעס מגבלות, כעת אנו רוצים לתת לו דרך להתמודד עם הכעס.

הטכניקה שנציג כעת נקראת טכניקת הצב. היא פותחה כבר בשנות ה 60 במקור עבור מבוגרים כשיטת התמודדות עם כעס, אולם עבר עליה הרבה וכעת היא מותאמת לילדים 🙂 צב

הטכניקה מאוד פשוטה. מאוד מאוד מומלץ שתהיה לכם בובת צב. הצב מספר איך הוא שיחק והיה לו כיף ופתאום קרה משהו לקחו לו את הכדור/זרקו עליו משחק/דחפו אותו וכו' ואז הצב מספר איך הוא התחיל לכעוס, והרגיש איך השפתיים מתכווצות, והאצבעות נקמצות לאגרוף וכו' אבל אז הצב נזכר בסוד הצב, שהוא יכול להיכנס לשריון שלו, ושם הוא מריח את הפרחים, ומכבה את הנרות (טכניקת הנשימה) כך כמה פעמים עד שהוא נרגע, ואז הוא מציע דרך אחרת לראות את המצב (זוכרים שיש ילדים שנוטים לפרש כל מצב בצורה שלילית?), במקום לחשוב שהילד השני התכוון לעשות משהו רע, הוא חושב שאולי זה היה בטעות וכו'. וגם אם לא, עדיין אני יכול להרגע, והנה עכשיו אני רגוע ושליו, ואז הצב יוצא החוצה ויכול לחשוב על פתרונות.

אתם יכולים להוריד את התמונות ולהדפיס. מכאן והלאה אתם יכולים לשפר את השיטה ולהוסיף פעילויות שונות, כמו לתת להם תמונות ושהם יסדרו לפי הסדר – מה קרה קודם וכו'. אפשר לעשות שריון מקופסא, הילדים יצבעו, ואז להתאמן, כל ילד יחשוב מה הכי הכעיס אותו בזמן האחרון, שינסה להיזכר איך הוא הרגיש, מה היו תחושות הגוף, ואז להתאמן ללכת לשריון ולהירגע על ידי נשימות עמוקות. אם יש כמה ילדים אז ששאר הילדים יציעו מה יכול הילד הכועס להגיד לעצמו כדי להירגע, וכך שאר הילדים יכולים כשהם רגועים להתאמן מה לעשות בצורה חיובית כשהם כועסים. הם גם יכולים ללמוד איך לשנות את נקודת המבט כאמור, לנסות לראות בדרכים שונות את המצב.

עוד אפשר לעשות להם שריון משקיות וללמד אותם לחבק את עצמם כאילו זה השריון, ואם נצליח בזה אז הרווחנו הרבה, במקום לתת אגרוף הם ילמדו לעטוף את עצמם, או להרים מעט את צוואר החולצה ולנשום לתוכה כאילו ראשם בתוך השריון, הרי הענקו להם שיטת התמודדות שיכולים ליישם בכל מקום. אנחנו הדפסנו לילדים על דף קטן את ארבעת התמונות של הצב, אילומינציה מאולתרת בעזרת נייר דבק ולכל ילד יש בספריה את התזכורת.

הכי חשוב כמובן להתאמן כמה שיותר, בעיקר בנשימות, כי בשעת המבחן כשהם כועסים זה צריך להיות כבר משהו טבעי שהם יכולים לעשות.

ועוד יותר חשוב הוא כמובן העידוד! כל פעם שאתם רואים שהילד בא לכעוס, וניסה לקחת נשימה עמוקה, אפילו שייתכן שהוא לא היה מצליח לעמוד בזה והיה מתפרץ עוד שניה, באותו רגע שאתם "תופסים" אותו עושה השתדלות, רוצו אליו ותגידו לו כל הכבוד, איזה יופי אתה עושה את זה! זה דורש מאמץ מצידכם, לשים לב כל פעם שזה קורה, אבל אם תעשו כן, תראו איך עם לאט לאט הזמן בין האירוע להתפרצות הולך ומתארך, והנשימות תופסות יותר זמן, עד שרגעי ההתפרצות יעלמו.

עוד טכניקה מאוד נחמדה היא שיטת הרמזור. אל תשכחו לתלות בבית או בכיתה את תמונת הרמזור,

תסבירו לילדים מה זה אומר, וכמובן תכניסו את זה לחלק מאוצר המילים שלכם ושלהם! traffic-lights

כתבה נוספת אפשר למצוא כאן.